בעידן המתחים העולים באזור האסיה-השקט, המוקד מתמקד במצב המסוכן של טיוואן בין מדיניות ההתנגדות של סין וההתערבויות הדיפלומטיות הבינלאומיות. נראה כי האסטרטגיה של סין נטה יותר לכיוון כפיה ושליטה בנוף הפוליטי של טיוואן במקום לבחור בפלישה צבאית ישירה. הגישה הזו דומה לטקטיקות בייג'ינג בהונג קונג, שמטרתן לקרץ את העצמאות החקיקתית של טיוואן ולהשפיע על החלטות המדיניות שלה מבפנים. במקביל, פגישות ברמה גבוהה בין שרי הביטחון של סין וארה"ב מרמזות על דיאלוג בנושא היחסים הצבאיים, טיוואן והביטחון האזורי, בעידן של דאגות גלובליות לגבי שאיפות סין במצר הטיוואן. הקהילה הבינלאומית צופה בקרב, שכן תוצאת המתחים הללו עשויה להגדיר מחדש את דינמיקת הכוחות באזור האסיה-השקט ומעבר לו.
היה הראשון לענות דיון כללי זה.
